החלטה בתיק ב"ש 9734/07

1.         לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) בת.פ. 3437/03, מיום 25.6.07, במסגרתה החליט שלא לשנות את תנאי השחרור שנקבעו בעניינו של העורר בהחלטתו של כב' השופט א' רומנוב מיום 22.5.07.

2.         בשנת 2003 הוגש נגד העורר כתב אישום בגין ארבע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ושתי עבירות של איומים, שאותן ביצע העורר כלפי אשתו. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה מיום 23.7.03 לא נענה בית משפט קמא, הנשיא, כב' השופט א' כהן, לבקשת המשיבה והורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר במגדל העמק ותנאים נוספים.

3.         במסגרת בקשה לעיון חוזר, לאחר שהעורר השתתף בקבוצה טיפולית מטעם שירות המבחן, החליט בית משפט קמא, הנשיא, כב' השופט א' כהן, ביום 16.9.03, ובהסכמת המשיבה, לאמץ את המלצת שירות המבחן ונקבע כי העורר ישהה בבית הוריו בירושלים, מעצר הבית בוטל, ואופשר לעורר לצאת לעבודה.

4.         במהלך הדיונים בתיק העיקרי זומנה רעייתו של העורר מספר פעמים להתייצב למתן עדות, אולם לא עשתה כן, עד כי בית המשפט נאלץ להוציא צווי הבאה נגדה, ללא תנאי שחרור. ביום 17.5.07, הגיעו שוטרים לבית העורר ורעייתו כדי לבצע את צו ההבאה נגד האישה. במקום התפתח אירוע חמור, אשר תואר על ידי השוטר אליהו ספורנו כך (עמ' 18 ש' 7 עד עמ' 19 ש' 6 לפר' הדיון בבית משפט קמא מיום 17.6.07):

"בעקבות צו הבאה שהוצא על ידי השופט הגענו לבית, דפקנו בדלת, האישה עפרה חיים היתה בבית והדלת נפתחה כשהבחינו בשוטרים ניסו לטרוק את הדלת ולנעול אותה. השתמשנו בכח לפתוח את הדלת ונכנסנו פנימה והבחנתי בנאשם (מצביע עליו) אדם שמתנהג באגרסיביות והחל לדחוף אותי. הוסבר שצו הבאה כנגד האישה שיושבת מולי, אמר שאין לי סמכות להכנס והסברתי לו שיש לי צו להכנס. ניסיתי לשבת ולדבר איתו הוא לא היה מוכן לשמוע והחל לדחוף. בבית נוצרה מהומה ובעקבות כך ילד בסביבות גיל 11 בערך שלף עלינו סכין שהביא מהמטבח, באורך 30 ס"מ, כדי לדקור את השותפה שלי השוטרת וגם לאחר מכן נפנף את הסכין לעברי ואמר שהוא ידקור שוטרים. בבית היתה גם ילדה כבת 16 בערך שהחלה לתקוף את השוטרת והרימה עליה מברשת כלפי השוטרת והשוטרת התגוננה מפניה. הנאשם החל לדחוף אותי ולהוציא אותי מכיוון הבית והוא נרגע מספר דקות פתאום הוא החל שוב להשתולל ולדחוף אותי מחוץ לבית ואמר שאין לי זכות להיכנס לבית והסברתי לו שוב שיש לי צו להיכנס. הגיעו למקום שוטרים שביצעו מעצר לנאשם, הבחינו בי לאחר שהנאשם דחף אותי לקיר, ביצעו מעצר, הבחינו בילד עם הסכין, השוטר הוציא את הסכין מידיו של הילד. האישה לא רצתה להגיע, הגיע קצין למקום והחל לשכנע אותה ובעקבות שכנועים היא הסכימה להגיע. האישה גם הסתגרה בחדר" .

            בעקבות האירוע, נעצר העורר והמשיבה הגישה בקשה לעיון חוזר בעניינו וביקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במקביל, העידה רעייתו של העורר בתיק העיקרי, הצדדים סיימו להביא ראיותיהם והשמיעו סיכומיהם. הכרעת הדין נקבע להינתן ביום 12.6.07.

5.         הדיון בבקשה לעיון חוזר בעניינו של העורר נועד להתקיים לפני כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ' ביום 21.5.07 וכל אותה עת היה נתון העורר במעצר. דומה, כי לנוכח היותו של העורר נתון במעצר, החליט כב' השופט א' רון להקדים את מועד מתן הכרעת הדין וזו ניתנה ביום 21.5.07. העורר הורשע בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ובשתי עבירות של איומים כלפי רעייתו. לאחר מתן הכרעת הדין התקיים הדיון בבקשת המשיבה לעיון חוזר לפני כב' השופטת ח'
מאק-קלמנוביץ'. בתחילת הדיון ביקשה המשיבה להוסיף את העובדה כי התקיימה נסיבה חדשה, היינו מתן הכרעת הדין בה הורשע העורר. בית משפט קמא סירב לדון בנסיבה החדשה, וצויין, כי ניתן להעלות נסיבה חדשה זו אם תוגש בקשה לשופט הדן בתיק, היינו כב' השופט א' רון. אשר לבקשה לעיון חוזר כפי שהובאה במקור לפניה, קבעה כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ', לאחר שעיינה בחומר הראיות, כי איננה סבורה שיש מקום לעצור את העורר. אמנם, קיימות ראיות למעשי אלימות מצד העורר, "אולם אין כל אינדיקציה לקשר בין מעשים אלו לבין העבירות המיוחסות לו כלפי רעייתו. אין ראיות למעשי אלימות, איומים או הטלת אימה מצד הנאשם [העורר - א.פ.] כלפי אשתו".

לאחר מתן ההחלטה, ביקשה המשיבה לעכב את ביצועה, אולם בית המשפט לא נענה למלוא הבקשה לעיכוב ביצוע, אלא הסתפק בכך שביצוע ההחלטה עוכב לשעות ספורות, על מנת לאפשר למשיבה לשקול הגשת ערר על ההחלטה. המשיבה לא הגישה ערר על ההחלטה ותחת זאת פנתה לכב' השופט א' רון והגישה לפניו בקשה לעיון חוזר, כאשר הנימוק העיקרי הוא עצם מתן הכרעת הדין והרשעתו של העורר, אשר ממנה עולה, לגישת המשיבה, שינוי נסיבות המעצים את מסוכנותו של העורר, משום שתקוותו לפיה לא תבוא רעייתו להעיד, התבדתה. הבקשה הובאה לדיון לפני כב' השופט א' רון, אולם סנגורו הודיע כי אין הוא ערוך לדיון בבקשה וביקש דחייה והדיון התקיים בסופו של עניין לפני השופט התורן, כב' השופט א' רומנוב. לאחר שבחן את טענות הצדדים, ובהחלטה ארוכה ומנומקת החליט כב' השופט א' רומנוב לשחרר את העורר למעצר בית מלא בבית אחותו בבית שמש, כאשר יהא נתון באיזוק אלקטרוני ותנאים נוספים. כן התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של העורר לדיון שנקבע לפני כב' השופט א' רון.

6.         מעיון בתסקיר עולה, כי שני בני הזוג מסרו, כי מיום אירועי האלימות נשוא כתב האישום לא היו ביניהם אירועים אלימים והם נתונים בתהליכי שיקום היחסים. שירות המבחן התרשם כי האישה אינה חווה את העורר כאלים ואינה חשה מאוימת על ידו. כב' השופט א' רון לא הסתפק בתסקיר אלא זימן לדיון, ליום 17.6.07, את קצינת המבחן, וביקש לשמוע ממקור ראשון את דבריה. קצינת המבחן חזרה בבית המשפט על הדברים המפורטים בתסקיר וציינה, כי התסקיר נערך לאחר שעיינה בהכרעת הדין. קצינת המבחן הביעה את העמדה, כי הערכת הסיכון אינה גבוהה, וכי ההתרשמות היא שהאישה התחמקה מלהופיע בבית המשפט, דבר אשר היווה גורם פרובלמטי בין האישה לבין העורר, בשעה שלו עצמו היה אינטרס גדול שהיא תגיע, אולם היא התחמקה בנימוק שחשבה שכך היא עושה שירות טוב לבעלה. קצינת המבחן הוסיפה, כי האישה סיפרה שבעלה ביקש ממנה להופיע, היא הלכה להתייעץ עם עורך דין, ומחשש שתוכר כעדה עויינת דבקה בחוסר רצונה להופיע.

7.         בהחלטתו של כב' השופט א' רון מיום 25.6.07 מושא ערר זה, סקר בית משפט קמא את השתלשלות האירועים והביעה תמיהה גדולה על האמור בתסקיר של שירות המבחן, המציג את מערכת היחסים בין בני הזוג כאידיאלית. לשיטת השופט קמא "מצב הדברים בתיק זה - דיכוטומי במידה שאינה מצויה: ראיות לאלימות ממשית מכאן, ותסקיר כאמור, מכאן". לאחר שניתח את דברי קצינת המבחן בבית המשפט, סבר בית משפט קמא, כי שירות המבחן החמיץ את מורכבות מערכת היחסים בין בני הזוג. השופט קמא נתן משקל ניכר לאירועים שאירעו בבית הזוג בשעה שבוצע צו ההבאה נגד האישה, ולמד מכך על אווירה אלימה השוררת בביתם. עוד ציין בית משפט קמא, כי הוא מתקשה לראות בתסקיר בסיס להחלטה לאור הטעמים שפירט וכי מוכרת התופעה בה אישה מוכה הופכת את עורה, כביכול, ומציגה כי הכל כשורה. על יסוד כל אלה, החליט בית משפט קמא להותיר את תנאי השחרור כפי שנקבעו על ידי כב' השופט א' רומנוב על כנם, אולם הוסיף כי יהא נכון לשקול להקל בתנאי השחרור ולאפשר לעורר לצאת ולשוב לעבודה, לאחר שתוגש חוות דעת של שירות המבחן בנושא זה.

            על כך הערר שלפניי.

8.         ב"כ העורר, עו"ד ג' טל, הדגיש את התרשמותו המקצועית של שירות המבחן לכך כי היחסים בין בני הזוג תקינים, כי האישה אינה חשה אלימות מצד העורר ואינה חשה מאוימת ממנו, וכן כי להערכת שירות המבחן חזרתו הביתה פועלת לטובת שיקום יחסי הזוגיות ולהמשך תפקודה של המשפחה. ב"כ העורר הוסיף, כי לבני הזוג 11 ילדים, כאשר הבן הקטן סובל מבעיות לב קשות ובמהלך השנה עבר מספר ניתוחי לב מורכבים, כי האישה חולה במחלת האפילפסיה והיא נמצאת בחודש השמיני להריונה. ב"כ העורר הוסיף והדגיש, כי עמדת שירות המבחן כפי שהובאה בתסקיר נאמרה גם מפי קצינת המבחן במהלך הדיון בבית המשפט, היינו כי לא נשקפת מסוכנות מצד העורר כלפי רעייתו, וכך גם התרשמו השופטים ח'
מאק-קלמנוביץ' וא' רומנוב בשעה שלא עצרו את העורר. עוד הלין ב"כ העורר על כך כי בית משפט קמא התעלם מכך שבמשך כארבע שנים מעת ביצועו היה העורר משוחרר, שהה יחד עם רעייתו, ולא היו אירועי אלימות במשפחה. אף האירועים שאירעו בבית העורר בעת שבוצע צו ההבאה נגד האישה לא כוונו כלפי האישה והעורר נימק היטב, לשיטתו, מדוע ביקש למנוע מהשוטרים להיכנס לביתו. לטענתו, כפי שהדבר משתקף גם מדברי קצינת המבחן, ציפה העורר כי רעייתו תבוא להעיד לטובתו ומכל מקום אין העורר אחראי לכך שרעייתו לא התייצבה לדיונים אליהם הוזמנה.

            ב"כ העורר ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר ממעצר הבית בו הוא נתון ולהעמידו בפיקוח מעצרים למשך חצי שנה במסגרת שירות המבחן.

9.         ב"כ המשיבה טען, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, שכן זו ניתנה על יסוד התרשמותו האישית והבלתי אמצעית של השופט קמא, מדרך עדותה של רעייתו של העורר, כי העידה מתוך פחד ולא שבה על הגרסה שמסרה בתלונותיה במשטרה עד כי בית המשפט אימץ את הודעותיה במשטרה לצורך הרשעת העורר. ביחס לזה נטען, כי דומה שבני הזוג הצליחו להטעות את קצינת המבחן בהתנהגותם ויש להעדיף את התרשמותו של בית המשפט על פני האמור בתסקיר שירות המבחן. ב"כ המשיבה הפנה לדברים שאמר העורר ביחס לרעייתו, במהלך הדיונים בבית המשפט, מהם ביקש ללמוד כי רעייתו של העורר חוששת ממנו. עוד הדגיש, כי המצב האידיאלי, לכאורה, המתואר בתסקירים של שירות המבחן השורר בין בני הזוג איננו מתיישב עם האירועים ביום בו הגיעו השוטרים למסור את צו ההבאה לאישה.

10.       במענה לכך השיב ב"כ העורר, כי המדובר בקצינת מבחן בעלת ניסיון המכירה את בני הזוג מזה זמן, מכירה את כל המניפולציות האפשריות וכאשת מקצוע יש ליתן עדיפות להתרשמותה על פני התרשמותו של השופט קמא, שהיתה מצומצמת לכשעה וחצי - זמן עדותה של האישה לפניו.

11.       צודק ב"כ העורר בכך, שהמצטייר מתסקירי שרות המבחן ומדבריה של קצינת המבחן בבית משפט קמא הוא, כי השלום שב לשרור במעונם של העורר ורעייתו - המתלוננת, וכי בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום נגד העורר לא הוגשו תלונות כלשהן מצד המתלוננת, כי העורר נוהג אלימות כלפיה או בלשון איומים. גם יש צדק בדבריו, כי האלימות שננקטה מצידו של העורר כשבאו למסור את צו ההבאה לרעייתו, כוונה כלפי השוטרים ולא כלפי האישה.

12.       השאלה למעשה היא, היכן יש להניח את נקודת האיזון בין המסוכנות הנשקפת מצד העורר, כאמור לעיל, וכאשר לדעת שירות המבחן לא נשקפת כל סכנה ממנו, לבין הצורך להגנה על האישה בנסיבות שתוארו ולאור נסיבותיה המיוחדות של האשה, הסובלת ממחלת הנפילה, היותה בהריון בחודש השביעי (ראה בתסקיר) ומטופלת ב-11 ילדים בני שנה עד עשרים.